איך יראה החימר של העולם החדש? ראיון עם סטודיו אדרבא – למתוח את גבולות החומר

הדס ד
לפני יום אחד (1)
זמן קריאה 3 דקות

הסיפור של אדרבא נולד מרגע אחד של סקרנות והמשיך בעקבות שיתוף פעולה פורה ויצירתי של שלושה בוגרי בצלאל. זהו סיפור על האומץ לקבל לא ועדיין להמשיך, על חברות אמיצה שהפכה למשפחה ועל אקטיביזם במסווה של חומר.

קבלו את סטודיו אדרבא!

תעודת זהות

שם הסטודיו: אדרבא

הצוות: יגל תירם נתיב, יסמין סנדרו בראון נתיב ורון ליואי

אדרבא הוא סטודיו לפיתוח חומרים ועיצוב מתקדם, הפועל מתוך תשוקה לחבר בין חדשנות חומרית, קראפט וקיימות מקומית.

מומחיות: פרויקט הדגל: OLIVIC (חימר זיתים, olive clay) – חומר גלם מהפכני הממיר פסולת חקלאית לתשתיות עיצוב, ומעניק חופש יצירתי חדש ובר קיימא.

יסמין, יגל ורון סטודיו אדרבא צילום של יעל ליכטנשטיין — מימין לשמאל: יסמין, יגל ורון צילום: יעל ליכטנשטיין

הכל התחיל למעשה בג'ריקן צהוב...

במהלך חופשת סמסטר, כשסייע לאביו למלא בקבוקי שמן זית, הגיע יגל לסופו של הג'ריקן. המשקעים הסמיכים שהצטברו בתחתית גררו את התגובה הטבעית: "תזרוק את זה".

אבל עבור יגל, המגע עם המשקע האורגני התפתח לשאלה עיצובית. החקירה שהחלה באותו רגע חשפה את אחת הבעיות הסביבתיות המורכבות של תעשיית שמן הזית: הגפת.

משהו בלימודים פתח לי את הראש לצאת למחקר ולחפש פתרונות לבעיות שקופות," מספר יגל. "העבודה עם חומרים טבעיים והחיבור לבעיה אקולוגית מקומית הזניקו אותי למחקר חומרי, מתוך רצון למצוא פתרון הוליסטי ומקיף מספר יגל.

----------------------------------------

מהי גפת?

גפת היא תוצר הלוואי העיקרי של בית הבד. כ-20% בלבד מהזית הופכים לשמן, בעוד ה-80% הנותרים – מעטפת, ציפה ושברי גלעינים – נותרים כפסולת. בישראל לבדה מדובר בעשרות אלפי טונות של גפת מדי שנה. כאשר אינה מטופלת, הגפת עתירת הנוזלים והתרכובות האורגניות הפעילות עלולה לחלחל ולזהם מקורות מים וקרקעות.

----------------------------------------

אז איך הופכים פסולת חקלאית לחומר עיצובי?

כשגוש החומר הניסיוני הגיע לראשונה לאובניים של יסמין, הסקפטיות הייתה מיידית. "יגל הביא לי גוש חומר וביקש שאשים אותו על האובניים," היא נזכרת. "הייתי סקפטית, אבל נרתמתי למשימה והתחלנו בפינג-פונג של ניסיונות ודיוקים. התייחסנו לחומר כסוג של חימר, והעברנו אותו בחינה קפדנית.

השילוב בין הידע המקצועי שלי בעולמות הקרמיקה והחומר לבין החקירה של יגל לגבי תוספים טבעיים לשיפור התכונות המכניות, הוליד פריצת דרך.״

התוצאה: OLIVIC או OLIVE CLAY – חומר פולימרי-אורגני המדמה תכונות של חימר, אך בניגוד לחימר תעשייתי, מבוסס על רכיבים טבעיים ומתכלה ב-100%. ומכאן נולד שם הסטודיו: אדרבא – בדיוק מתוך הרפש והפסולת, יצרנו ערך אסתטי חדשני.

olive clay חימר זיתים
חימר זיתים
גפת בכניסה לסטודיו באיזור תעשייה מתחדש מעיין צבי

מי עומד מאחורי הסטודיו ואיך מתחלקים התפקידים?

אנחנו שילוש מנצח: חומר, עיצוב ואסטרטגיה!

החיבור בינינו צמח במהלך לימודי העיצוב התעשייתי בבצלאל. למרות שכל אחד הגיע מרקע חומרי ועיצובי שונה, הדינמיקה הקבוצתית הוכיחה את עצמה מהר מאוד.

פרויקט הגמר של יגל המשיך להדהד בשיחותיהם גם לאחר הלימודים. מול הספקות שהועלו בתעשייה, התגבשה הנחישות להפוך את המחקר למיזם מסחרי הפועל לפי עקרונות הכלכלה המעגלית. בשנת 2025 איחדנו כוחות והקמנו את סטודיו אדרבא:

יגל – מוביל את פיתוח החומר, המחקר והטכנולוגיה.
יסמין – אחראית על השפה הצורנית והעיצוב המוצר.
רון – מוביל את האסטרטגיה, הפיתוח העסקי והתרחבות המותג.

איפה אפשר לראות את הפעילות שלכם כיום ומה התוכניות לעתיד?

כיום, לאחר רישום פטנט על החומר ותהליך הייצור, הסטודיו נמצא בשלב קפיצה משמעותי. לקראת עונת המסיק הקרובה, החומר יכנס לבדיקות מעבדה מתקדמות כהכנה להתרחבות תעשייתית ומסחרית.

מכינים חימר זיתים. צילום של יעל ליכטנשטיין — **בין עבר לעתיד: מהסטודיו למוזיאון.** צילום: יעל ליכטנשטיין

את היכולות של OLIVIC ניתן לראות בימים אלו בביאנלה לאומנויות ולעיצוב במוזיאון ארץ ישראל (מוז"א) בתל אביב. הסטודיו מציג שם כד ענק בסגנון אמפורה רומית – בגובה 1.60 מטר ובמשקל 150 קילוגרם – העשוי כולו מחימר זיתים בטכניקות בנייה מסורתיות.

הכד נושא את הזיכרון של הזית – האור," מסבירה יסמין. "בעבר השמן שימש למאור, והיום אנחנו סוגרים מעגל ומחזירים את הפחת אל המקור. הרצון שלנו היה לחבר בין טכניקה עתיקה לחומר העתיד.

לצד התערוכה, הסטודיו בקרוב יפתח את שעריו לקהל הרחב וישיק סדרת סדנאות חווייתיות בסטודיו הממוקם במעיין - אזור תעשייה מתחדש מעיין צבי, בהן יוכלו המשתתפים לגעת בחומר, ליצור ולחוות את גבולות היכולת של OLIVIC מקרוב.

רגע לפני סיום, האם יש לכם טיפ לדרך עבור מעצבים צעירים –

"כשרואים את כמות הפעמים שיגל קיבל 'לא', ואמרו לו שהחומר הזה הוא כלום – אני מעריכה ומבינה את חשיבות ההתמדה. במקומות שבהם אומרים 'לא' – שם מסתתרות כל ההזדמנויות החבויות.''