״לנשום עץ״ ראיון אישי עם לייזר בורנשטיין - בית המלאכה ״עץ הרוח״.

הדס ד
לפני 4 ימים
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: לפני 3 ימים

את הראיון הבא לקח שנתיים לקבוע. לייזר בורנשטיין, בעל בית המלאכה ״עץ הרוח - חומר חוויה סיפור״ במילואים מאז ה 7 באוקטובר וסוף סוף הצלחנו להיפגש.

איך שנכנסים לבית המלאכה של לייזר, ארומה חזקה של עץ מקבלת את פני ומיד עולה תחושה שכאן יוצר אדם שנותן מקום של כבוד לחומר.

תעודת זהות:

לייזר בורנשטיין

שם העסק: עץ הרוח – חומר, חוויה, סיפור.

מומחיות: להפיח רוח חדשה בעץ ישן, בית מלאכה לשיפוץ רהיטים וחפצים עם סיפור מעץ בשימוש חוזר.

לייזר בורנשטיין בבית המלאכה, איזור תעשייה מתחדש מעיין צבי — לייזר בנגריה צילום: הדס דרכלי

אז מתי התחילה אצלך התשוקה הזו לעץ?

כל ההתגלגלות לנושא של העץ החלה בכלל מסבא. לסבי הייתה נגריה ביפו. היצירה בנגריה, הייתה כמו קסם. הריח, התלתלים של ההקצאה (אז היו בקושי מכונות). כילד, יש לי זיכרונות חזקים וטובים מהנגרייה. אווירה מאד מיוחדת. בעיקר ריתקה אותי בצורה בלתי רגילה, היכולת המדהימה של סבי לעשות יש מאין .

ילד מסתובב בנגריה יחד עוד ילדים (בני דודים שלי) אז נותנים לו מסמרים ועצים לחבר אחד לשני, פטיש שגדול מכל הגוף שלו.. חוויה שהולכת איתי כל החיים.

אני דור שגדל בלי שפע של צעצועים וכבר בגיל 15 התחלתי לשחק עם העץ ולבנות צעצועים, מדפים, שרפרפים.

בית המלאכה - עץ הרוח — עבודה ידנית וקשובה

מה יש לדעתך בחומר העץ, שכל כך מרתק?

קודם כל, הוא לא מת אף פעם! הוא תמיד חי .אם אתה לומד להכיר אותו לעומק, אתה מבין שגם רהיט בין 100 שנה חי ומדבר. ואם אתה משנה את התנאים הסביבתיים שלו הוא מתעורר. ראיתי את זה עשרות פעמים ברהיטים ,שאם אתה משנה להם את הסביבה הם מתעוררים לחיים.

לכל שארית של עץ , תמיד אפשר יהיה למצוא שימוש, ייעוד או מטרה.

בנוסף, עץ הוא לא סלחן, להבדיל מחומרים אחרים כמו מתכת שאפשר לרתך , מלט שאפשר להוסיף...עץ הורדת לא נכון, התחלנו מהתחלה..

הוא צוחק

התעסקת הרבה שנים עם עץ, מתי התחלת עם נגרייה מקצועית?

אני בן אדם רב תחומי. שלושה תחומים תופסים את תשומת הלב שלי - מסעות וטיולים, חינוך, ועבודה עם עץ. הם מלווים אותי כל החיים שלובים זה בזה. כל אחד מהם נמצא במרכז בתקופה מסוימת.

עשיתי קורס בסיסי בנגרות במשרד העבודה, מבחינתי הייתי בגן עדן.

אז פתחתי נגריה והתחלתי לשפץ רהיטים ולאט לאט זה הפך וגדל לנגריה תעשייתית שבונה מסעדות שלמות, מטבחים, וחדרים . המון לחץ.

יום אחד קמתי ואמרתי לעצמי שזה לא מתאים, אני יצרתי ופרנסתי יפה את המשפחה אבל הרגשתי שזה יותר מידי, שאני מאבד את היצירה והתשוקה.

5 שנים ויום אחד פשוט סגרתי אותה.

״פה בסדנה קודם כל נושמים עץ״״

יצאתי למסעות, פגשתי חרשי ברזל ועץ בכל העולם וראיתי איך הם ממחזרים בלי לקרוא לזה מיחזור, איך החומר לא נעלם, הוא נשאר בסביבה ורק משנה את התפקיד והיעוד שלו.

ושאתה צריך חומר אתה לא הולך לוקח גרזן ומוריד עץ כמקובל בעולם המערבי .

זה לפעמים יותר עבודה, אתה נושם רגע, מסתכל מה באמת הצורך שלך וצורך במידה הנכונה. ממחזר ממה שיש.

שם זה היה השיעור הכי מטורף עבורי.

בשיטות עבודה, בטכניקות, כלי עבודה ידניים וגם התפיסה של שימוש בחומרים שכבר קיימים.

זה מה שהקפיץ לי את הרעיון שאם אני חוזר לנגרות אני לא חוזר לנגרות תעשייתית, אלא חוזר למקום הזה.

"עץ ישן, יש לו את כל סימני החיים שלו - הטקסטורה, הריח, הצורה. כאן אף עץ לא עובר הקצעה."

"חתיכה מקורה של פרגולה וגלגלים מחתיכת פלטה שנאספה ממקום אחר, הכל שאריות. ייוולד צעצוע חדש. ויהיה ילד שיעוף על זה" אומר לייזר.

ומה אתה מייצר מזה?

אנחנו מייצרים פה חפצים חדשים: שרפרפים, קופסאות, מדפים שונים, צעצועים מכל שאריות העץ. כל החומרים הם חומרים מפירוקים ושאריות - פרגולות, גדרות, מבני עץ, נגריות, שאריות גזם, חומר ממעזבות, חלקי רהיטים ועוד... אלו חומרי הגלם שלי ואגלה לך שהכמות היא מטורפפפת. כמה חומר יש.

בנוסף, משפצים רהיטים ישנים שאנשים חפצים ביקרם ו– "רהיטים מבוישים".

מה הכוונה רהיטים מבוישים?

רהיטים מבוישים הם רהיטים שכנראה ראו ושמעו הרבה מאד בחיים ויום אחד מישהו החליט שלא בא לו עליהם יותר, הרי אנחנו חיים בעידן הרהיטים החד- פעמיים..

אז הוא / היא זורקים אותם והם עומדים מבוישים ליד איזה מזבלה או פינת רחוב. אני מסתכל עליהם ורואה שיש להם סיפור חיים מטורף. אוסף אותם, משפץ אותם ומחזיר אותם ל"מעגל החיים".

שיפוץ רהיט מבוייש אצל לייזר — רהיט מבוייש בתהליך עבודה

ויש גם מצב הפוך, רהיטים מספרים..

אדם מביא רהיט שתכף מסיים את חייו, בן עשרות שנים עם נוסטלגיה, מהמשפחה, מסבא וסבתא וההסכם שלי איתם הוא כזה:

שבתמורה לסיפור של הרהיט אנחנו משפצים, או אני לבד או ביחד.

אני מרוויח את הסיפור והם משפצים את הרהיט. אנחנו יחד בחווית היצירה.

הרהיט הזה חוזר ל"מעגל החיים" וימשיכו להשתמש בו עוד דורות במשפחה.

הרהיט מגיע לבית טוב — רהיט מבוייש שיצא לאור

מכתב מהעבר.

אשתף אותך בסיפור על שולחן, בארץ בשנות ה 50 ייצרו רהיטים ושולחנות שהם חיקוי לדוגמאות של רהיטים מאירופה. הייתה משפחה שהיה לה שולחן שעמד כמה חורפים בחוץ, הוא היה מעוות ודפוק לגמרי והייתי צריך לשפץ אותו כמעט מאפס כי מאד רצו אותו.

תוך כדי הפירוק הגעתי לסימונים של הנגר שבנה את השולחן 60 שנה אחורה, את קולטת?

גיליתי שאני מסמן בעץ כמוהו, הרגשתי בתוך השרשרת, זה היה מרגש בטירוף

הראיתי למשפחה את כתב ידו של הנגר שבנה את השולחן וזה ממש ריגש אותנו לחיות שוב את רגע היצירה.

היום זה שולחן כתיבה של הילדה בבית.