איזור התעשייה המתחדש שלנו מהווה מצע פורה ליצירה ועשייה מרובת שימושים בתחומים ומדיות שונות. אנו שמחים לצאת בסדרת ראיונות אישיים עם האמנים והיוצרות באיזור, הבוחרים.ות לחשוב מחדש כדי ליצור מחודש. הפעם קפצנו למוזיאון הקרטון של אליאן (לולה) קצ׳קה.
תעודת זהות
שם העסק: מוזיאון הקרטון
מומחית ב: יצירה, בנייה ואמנות מקרטון
4 שנים באיזור התעשייה
הי לולה,
מה נשמע?
סבבה, בדיוק רפא ישן, יש לנו זמן
בואי רגע נעשה הכרות קלה ספרי לנו מי את ומה את עושה באיזור התעשייה?
אז שמי לולה, אליאן קצ׳קה, מעצבת ואמנית קרטון.
אני אמא לרפאל כבר שנתיים וחצי וחיה 15 שנה בארץ. עליתי מאורוגואי. המקום הזה שפתחתי פה באיזור התעשייה, זה ריכוז של כל העשייה שלי במשך שנים, החיים שלי. בגלל זה קראתי לזה מוזיאון.
זה משהו שנכנסים בו הרבה דברים, לא בהכרח מוגדר, אז זה התאים לי כמקום.
תכלס מבחינתי מוזיאון זה כמו מחסן של אומנות רק בלי שקיות לכסות את העבודות.
לולה אולי קוראת למוזיאון שלה מחסן.. אבל כשתיכנסו תראו שמדובר באחד מהמקומות הכי מעוררי השראה שקיימים בישראל, כמו להיכנס לעולם הפלאות של עליסה רק שהכל מקרטון.
קירות, שירותים, שולחנות, מרפסת שמשקיפה החוצה, מנורות בשלל צורות ואפילו התקרה – מעוצבת מקרטון. בחלל עצמו עומדות דמויות מרהיבות בגובה אדם. חלקם נוצרו עבור תלבושות למופעי במה והצגות, חלקם כפסלי חוץ שהוזמנו מראש.
בהמשך למוזיאון אנחנו מגיעות לסטודיו – שם הקסם קורה
בתוך המוזיאון יש את הסטודיו והעשייה שלי כאמנית, ויש פה איזור שמיועד לסדנאות לקבוצות, כאן אני מארחת מגוון של אנשים ממסגרות שונות בעיקר מעולמות החינוך, גנים ובתי ספר, ואנשים שעוסקים ביצירה או טיפול דרך אמנות שבאים ללמוד את הטכניקה.
למה בחרת בקרטון?
הסיבה לבחירה בקרטון באה משני כיוונים עיקריים.
קודם כל הפן האקולוגי -אני מאמינה גדולה בצרכנות מודעת והחשיבות של חיים אקולוגים המשלבים – הפחתה, שימוש חוזר ומיחזור שלושת ה R מכירה?
reduce / reuse /recycle
אז זה לא רק למחזר, זו תפיסת חיים של צרכנות מיותרת, אפשר לבנות דברים בעצמך, להשתמש בשאריות מפעל, לרכוש יד שניה. הבית שלי, למשל, רובו מקרטון.
גם אני לפעמים קונה קרטון חדש אבל הרוב משאריות שאני מקבלת מחברות קרטון שונות.
תקשיבי, מה שאת עושה עם קרטון זה מטורף!
כן, זה חומר גמיש, וגם העניין ההנדסי, כמה משקל וזמן הוא מחזיק והטכניקות שלו. למדתי תואר ראשון בעיצוב תעשייתי באורוגואי ופיסול בבית ספר בסיס ולכן העבודות שלי הם שילוב של עיצוב שימושי – פרקטי כמו ריהוט לבית ופיסול שמטרתו להעביר יופי וביטוי רגשי אומנותי כמו שאני עושה במופעים וארועי תרבות.
הפסנתר זה פרוייקט שעשיתי לעיריית תל אביב במסגרת אירועי ״לילה לבן״.
אז רגע, בואי נחזור למדוע קרטון, מה הסיבה השניה?
הסיבה השניה קשורה יותר לתפיסה - אני מספרת על זה בסטודיו, בחירה בדרך הקרטון זו בחירה של חומר שהפער בין הערך של זמן היצירה אל מול הערך של החומר הוא שווה ומיד אסביר.
התחלתי להשתמש בגלל שבתהליך היצירה, הרבה פעמים קשה לי להחליט הקרטון עוזר לי ליצור ולעוף עם הדמיון והיצירה מתוך ידיעה שמקסימום זה קרטון, זה יכול להתעקם, להישבר, להיקרע אבל באותה המידה אני יכולה לעשות שוב ושוב.
ובכלל ברמה התפיסתית – אני מאמינה שככל שהחומר יותר קל גם יותר קל במוח
מבחינת משקל, מבחינה כלכלית מבחינה השינוי, מה שהופך את העשייה ליותר מהנה, פחות לפחד ולטעות
תמיד אפשר לתקן.
מרעיון למציאות
אז לולה, מה עוד אפשר לעשות עם קרטון?
כמעט אין משהו שאי אפשר, חשוב לי להביא את המסר הזה שהכל אפשרי אם מתכננים כמו שצריך
בואי נגיד שאת הרוב אפשר לעשות עם קרטון.
בסטודיו אני עושה סדנאות חד- פעמיות שאני קוראת להן ״מרעיון למציאות״ ששם יש טעימות מטכניקות עבודה שונות, יש סדנת יצירה מגלילי נייר טואלט, סדנת בנייה של גופי תאורה, כובעים, בית בובות, כל מה שעולה בראשך. מה שנחמד זה שזה מתאים לכל גיל, מגיעים אלי המון ילדים מגנים ובתי ספר ובחגים משפחות וזוגות.
נניח אני רוצה לבנות לי מיטה, איפה אפשר ללמוד את זה?
יש כמה סדנאות דגל במוזיאון אבל אם את רוצה לבנות מיטה את יכולה להצטרף לקורס מקצועי שמיועד יותר לא.נשים מהתחום וכולל את כל הידע.
ואת יכולה גם ליצור איתי קשר וביחד נבנה את מיטת חלומותייך לפי הזמנה :-)
מעבר לעבודה השוטפת, לולה חושבת ופועלת לקידום ערכי הקיימות והקהילה גם דרך פרוייקטים חברתיים.
ספרי לנו על מיזם לבבות האהבה?
דמייני שהיה לך תמרור כזה שהיה מזכיר לך ״לעצור ולאהוב״ הפרוייקט התחיל מתוך המחשבה הזו. בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה הפכנו את זה לפרויקט חברתי קהילתי, .בקהילה כאן יצרנו ערכות יצירה של תמרורים שאותם חילקנו לילדים המפונים בכל הארץ, משם אנשים לקחו את היוזמה גם בעולם.
חשוב לי ליד מי העסק שלי נמצא , עם מי אני עובדת, כך שנוצרים המון שיתופי פעולה תוך כדי עשייה כי זה גם חברים. לפעמים זה מערבב אבל בסך הכל זה איך שאני רואה את הדברים, משולבים.
כמו למשל קבוצת הוואטסאפ ״שאריות״ של אמני רחוב היוצרים?
כן
ספרי לנו קצת על היוזמה המרגשת והמיטיבה הזו שצריך בכל איזור תעשיה
זה הגיע כמו גל.. שכן שלי פה ברחוב, אביב יש לו שאריות ממש מגניבות והיה כואב לראות את זה הולך לפח ומתוך גם ההבנה הזו שצריך גם לזרוק, לפנות פסולת שתלך להטמנה.
ומאז כל השאריות של העסקים פה, לפני ללכת לפח מתפרסמים בקבוצה וזה ממש עובד טוב.
יש אצלנו בעיקר שאריות עץ, קרטון וברזל ואנשים מגיעים ואוספים לכל מיני מטרות, בין אם למטרת אמנות או בתי מלאכה ובין אם לתחומי החינוך והיצירה כל מי שיש לו צורך להשתמש בחומר.
יש רגע שאפשר להציל את החומר ולהשתמש בו שוב ושוב וזה חוסך משאבים, אנרגיה, פסולת.
ואם מדברים על קהילה, זה תודות לקהילה שיש פה, כי מבחינת האמנים זה דורש מאמץ - לצלם, להעלות לקבוצה, לענות לטלפונים, לחכות שיאספו, לסדר שיהיה קל להעמיס, אבל בגלל שזה חשוב להם אז לא אכפת להם וזה מדהים.
ברמה התפיסתית – אני מאמינה שככל שהחומר יותר קל גם יותר קל במוח, מבחינת משקל, מבחינה כלכלית, מבחינה השינוי, זה הופך את העשייה ליותר מהנה, יותר זורמת, פחות לפחד ולטעות כי תמיד אפשר לתקן.
לולה, היה ממש כיף להכיר עוד קצת, משפט סיכום, האם יכולה לשתף אותנו באיזה תובנה לדרך?
לא צריך את הדברים הגדולים, עם כל הטכנולוגיות של תקשורת שנגישים לנו כמו למשל קבוצת הוואטסאפ של השאריות, אפשר לעשות שינויים קטנים שיעזרו לסביבה, לתחושה טובה, לשכנים שלנו.
ומידי פעם, אני ממליצה לכל אחד ואחת להיזכר ל carton state of mind שגם אם טועים, עדיף שוב ושוב לנסות ולעשות.
קישור לקבוצת הוואטסאפ של שאריות ״רחוב היוצרים״ בא.ת התעשייה המתחדש
Comments