אמנות מתחדשת - פרק 6, בנגריה של עדיאל שמיט. סדרת ראיונות עם קהילת היוצרים שמשנה את חוקי המשחק
- הדס ד
- 29 באפר׳
- זמן קריאה 3 דקות
אזור התעשייה המתחדש במעיין צבי, מהווה מצע פורה ליצירה המערבת שימושים מתחומים ובמדיות שונות. זהו הפרק הרביעי בסדרת ראיונות אישיים עם האמנים והיוצרות באיזור הבוחרים.ות - לחשוב מחדש כדי ליצור מחודש.
והפעם: קפצנו לבקר בנגריית העץ הממוחזר של עדיאל שמיט, כשמוזיקה, חומר ורגש נפגשים.
עדיאל הוא אחד היוצרים המפתיעים ברחוב,
הוא נולד בירושלים וכבר מגיל 6 התחיל ללמוד על צ׳לו!
הנגינה ליוותה אותו כל חייו ובמהלך השנים הספיק לעשות 3 תארים במוזיקה בארה״ב, לנצח על תזמורת ולנהל קונסרבטוריון.
אז איך מנצח מגיע לעבוד בעץ?
מיד תקראו.
תעודת זהות
שם העסק: עדיאל שמיט
מומחיות: נגרות פנים וחוץ ברוח כפרית, דקים, פרגולות, מחסנים, ארונות וינטג׳ ממוחדשים.
אז אני סקרנית, איך הגעת ממנצח לנגר?
אני מוזיקאי מאז שאני זוכר את עצמי, אבל כבר מגיל צעיר מאד אהבתי לבנות דברים.
איפשהוא סביב הלידה של הבן הראשון שלי הבנתי שאני רוצה לאזן בין רוח לחומר, המוזיקה היא הרוח אבל היה חסר לי חומר - לבנות משהו מוצק, לעצב יש מאין, מוזיקה נמצאת על ציר הזמן – חומר נשאר.
יום אחד התנדבתי לבנות ולשפץ פריטים בגן של הילדים, שם התאהבתי לראשונה בעץ, הדבר הראשון שאני זוכר זה את הריח של העץ וכמה זה דבר חי! נדלקתי ומאז התחלתי לשחק קצת עם העץ בבית, ללמד את עצמי להתנסות בדברים.
מפה לשם, נהייתה לי סדנה בבית, אבל מהר מאד זה היה קטן מידי וחיפשתי מקום.
כך הגעת למעיין?
כן, לפני כשלוש שנים באתי לפה ואיך שהגעתי, ישר התאהבתי במקום ובאנשים, לאורך הזמן יצרנו פה קהילה וחברות חזקה.
יש פה הפריה הדדית בין בעלי מקצוע, אמנים ואמניות, הרבה שיחות מעניינות, לא מכיר כאלו מקומות שבהם עוזרים ככה אחד לשני.
ואז הגיע אוקטובר..
כן, בתוך כל זה הגיע ה 7 באוקטובר ונזרקנו עם הפחדים אל תוך הבית, נהייתה הפסקה.
באיזשהו שלב החלטתי שאני על אחת כמה וכמה יוצא מהבית ובא ליצור, האמת שאם לא היה המעיין הייתי מתפרק הרבה יותר, כי כשאין מילים צריך מעשים שבאים במקום.
״אחת הבעיות שלי זה אופטימיות כזו, מעדיף את זה על פני לחיות בפחד, זו הבחירה ואף על פי כן אני חי וקיים.״
בוא רגע נדבר על אופן העבודה שלך, למה עץ ממוחזר?
אני בא עם אג׳נדה של קיימות ממקום של להתנגד לצרכנות, תרבות הצריכה פוגעת בנו ואנו לא אומרים את זה בקול רם מספיק.
בורגנות בעיני זו בריחה, אנחנו מצפים שהכל יהיה מושלם ונקי והחיים אינם כאלה. לדחוף את המציאות לשבלונות זה נוראי. אנחנו לא נולדנו סימטרים וזה מה שיפה בנו.
צריך להפעיל חשיבה, האם באמת אנחנו חייבים כל הזמן לרכוש?
יום אחד אירחתי פה לקוחות ואמרנו בואו נעשה פה משהו יצירתי.
בעבודה איתי יש פה תהליך פסיכולוגי שמאמת את האנשים עם חשיבה. זה לא רק הבנייה זה התהליך.
אני שואל אותם ״מה אתם רוצים?
הם אומרים ״אני רוצה חלק, מצופה פורמייקה, שלא יראו את העץ..״
אבל אתה רוצה עץ לא? זה יצור חי, אורגני שלא נוצר במפעל. למה לשים חומרים זרים בתוכו?
״אנחנו לא רוצים שיהיו פגמים..״
אנחנו בני אדם, תראי לי מישהו אחד שאין לו פגם או שריטה? זה מה שיפה, שהוא לא ישר ומושלם.
ואז אני ממשיך ושואל,
האוטו שלך זה חדש מהשקית או שקנית ביד שניה?
הבית שאתה גר בו זה בית חדש או בית שגרו בו קודם?
אני ישר נהיה כמו פסיכולוג של עץ עם הלקוחות.
באופן כללי גם בתחום מוזיקה ובתחום אישי חשוב לי שאנשים יחוו רגש, זו הסיבה שאני מעדיף לעבוד רק עם עץ מלא, בגלל הרגש.
עץ זה רגש ואנחנו חיים בעולם שבו מדברים על רגשות אבל מאד נמנעים מלחוות אותם
ולכן אנשים מחפשים פתרונות באלומיניום וחומרים לא אורגנים אחרים.
ברגע שאדם צריך לבחור איך חייו יראו, ושאת גורמת לו להבין שהבחירה מתרחבת והוא לא חייב ללכת לקנות מוצר מוגמר אז נוצר פה פתאום דיאלוג שמפעיל את הרגש.
כשאנו עוברים למודעות הזו הם נרגעים, ״האמת שזה נכון״ הם אומרים.
אפשר לבנות בית עם חומרים חיים.
מה אתה עושה היום בנגריה?
לפעמים אני הולך לשוק הפשפשים, מוצא פרטי וינטג׳ ומשלב בנגרות, מייצר טקסטורות וגופי תאורה מכלי מטבח או אם אני יודע שאני רוצה לעשות פרויקט מעץ ממוחזר אז אני הולך למפעלים, יש בארץ עשרות מפעלים שאפשר לרכוש מהם.
רוב הזמן אני מעדיף לעשות עבודות פנים וחוץ - דקים , פרגולות, מחסנים, ארונות מיוחדים ונגרות פנים כפרית.
לסיום, האם יש לך איזה טיפ לתת מנסיונך להמשך הדרך?
אני רוצה לחיות בעולם שבו אנשים חווים הרבה רגש, בדרך כלל זה טוב לאמנים להיות חשופים גם להערכה וגם לביקורת (אני מוזיקאי אני מכיר את זה היטב) המדריכים הטובים ביותר שלי היו הביקורתיים. אני ממליץ ללכת ליצור ולהיות בסביבה של אנשים יצירתיים ופעילים זה מדרבן. אמנים צריכים מקומות כאלה.
ניתן ליצור עם עדיאל קשר
או בטלפון - 0544640659
Comments