אמנות מתחדשת: סדרת ראיונות עם קהילת היוצרים שמשנה את כללי המשחק. פרק 3 - סטודיו ״משהו אחר״.

איזור התעשייה המתחדש שלנו מהווה מצע פורה ליצירה ועשייה מרובת שימושים בתחומים ומדיות שונות. אנו שמחים לצאת בסדרת ראיונות אישיים עם האמנים והיוצרות באיזור, הבוחרים.ות לחשוב מחדש כדי ליצור מחודש. הפעם קפצנו לסטודיו שהוא בהחלט משהו אחר – סטודיו ״משהו אחר״ של נטעלי נביא

תעודת זהות

שם העסק: סטודיו משהו אחר / נטעלי נביא

מומחית ב: טיפול באמנות, סדנאות יצירה מחומרים ממוחזרים

נטעלי נביא - סטודיו משהו אחר

הי נטעלי,

בואי נעשה הכרות קלה, איך הכל התחיל?

הסטודיו נקרא על שם ספר בשם ״משהו אחר״ מאת קתרין קייב, ספר שמדבר על קבלת השונה.

המסר שהוא מעביר והאיורים שלו מדהימים, ממש, אבל עבורי - הספר הזה, הוא הרבה יותר מרק ספר. בזכות הספר הזה הבנתי מה אני רוצה לעשות בחיים.

מעניין, עכשיו סיקרנת 

עבדתי בעמותת עלם עם נוער בסיכון, בפרויקט שנקרא ׳פרויקט הלב׳, שזה פרויקט של צעירים וצעירות עד גיל 26, שהם עוסקים בזנות, מנוצלים מינית מסחרית. ליוויתי שם צעירה, שלא ידעה קרוא וכתוב.

אז היא הייתה בסביבות כזה גיל 20 ועבדה בגן ילדים, הגננת נתנה לה את הספר הזה, ערב אחד היא באה אליי איזה ואמרה לי, ״נטעלי, לי את יכולה להקריא לי את הספר, נתנו לי אותו, אמרו לי שכדאי לקרוא אותו״, ישבנו וקראנו אותו, וברגע הזה אני ממש זוכרת שהגוף שלי הגיב לזה, הייתי עם צמרמורות, ואמרתי, זה מה שאני צריכה לעשות בחיים.

וואו. זה ממש הרחיב לי את הלב עכשיו.

תאמיני לי שאני למדתי ממנה המון. אז רציתי לקרוא לסטודיו שלי ככה, כי אני רוצה שהמקום הזה יהיה בעצם סטודיו פתוח, מקום שיאפשר לכל אחד להביא את הצבע שלו ואת היופי שלו. שזה יהיה מרחב של יצירה וקהילה.

הספר ״משהו אחר״

מה את עושה בסטודיו?

אז יש לי שני כובעים, אני מטפלת באמנות ובסטודיו אני מעבירה סדנאות וגם יוצרת בעצמי. הסטודיו הוא לא מוגדר כמקום טיפולי, אבל אני בהחלט מאמינה בכוח המרפא של אמנות, ובזה שאמנות יכולה להיות תרפיה, עצם זה שאני עכשיו מקדישה זמן ליצירה ויוצרת, וזה מאפשר לי את הזמן הזה, אז זה כבר ממלא ועושה טוב. 

אני מעבירה כל מיני סדנאות, סדנאות מחומרים מהטבע, וחומרים ממוחזרים, סדנאות של ציורים בוטניים בצבעי מים, סדנה של לוח חזון ויזואלי, שבעצם אנחנו יותר מדייקים וחושבים מה היינו רוצים, מה היינו מאחלים לעצמנו באמצעות יצירה, מה יכול לחזק אותנו, להעצים אותנו ואיפה הייתי רוצה להשתפר?

״הרעיון של סטודיו פתוח, קיים בעולם, זה נישה מעולמות הטיפול באמנות, מרחב שמוגדר בשעות מסוימות והוא פתוח לכל הגילאים, לקהילה וכולם יכולים לבוא וליצור ויש מגוון של חומרים״.

 לומדים את זה איפשהו?

למדתי תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך, ותואר שני בטיפול באמנות. בתואר השני לומדים על החומרים -מה כל חומר מזמין? איזה תחושות הוא מעביר בנו? וממש אפשר להתאים את החומר למה שאת רוצה, למשל, חומר ממוחזר, או חומרים מהטבע - החומר עצמו הוא טבעי ולא מלאכותי, הצבעוניות שלו, התחושה, המירקם ולכן לפני שאני מתחילה את הסדנה, אני מזמינה את המשתתפים לגעת, להרגיש, כדי שתבחרי לא רק בצורה אסתטית אלא תרגישי את החומר ותראי אם זה מתאים למה שאת רוצה עכשיו ליצור.

מדהים. וזה משהו שכאילו את זוכרת מהילדות? 

חיבור הזה לאומנות ויצירה?

אני במקור חיפאית. למדתי בחטיבה ובתיכון בבתי ספר לאומנויות. האומנות ממש הצילה אותי. אני לא הייתי ילדה שמדברת, הייתי סופר מופנמת. היה את העולם הפנימי שלי והיה את מה שבחוץ, ואף אחד לא ידע מה קורה בפנים, דרך האומנות הוצאתי את כל מה שאני מרגישה. זאת הייתה השפה שלי וגם היום השפה שלי. אני רוצה להעביר משהו, אז אני אבחר בחומר מסוים, אני אבחר כתם או קו, והרבה פעמים אני גם עושה את זה באופן אינטואיטיבי.

מה הביא אותך לאיזור התעשייה מעיין צבי?

ה 7.10 היה המנוע. לפני, זה תמיד היה חלום אבל אז אמרתי לעצמי - עכשיו זה ממש נזקק.

הרגשתי שממש זה יכול לעזור להרבה מאוד אנשים שיהיה להם מקום כזה.

הגעתי פה ליריד והתלהבתי מהאנשים והאווירה. פגשתי במקרה את יובל, התלהבתי כל כך מהיצירות שלו ומה שהוא עושה אז שאלתי אותו ״תגיד לי, אתה חושב שיש פה מקום? והוא ענה וואלה, כן, נראה לי שפה, ואז הוא הצביע לכיוון המקום וזהו, שלושה ימים אחרי זה חתמתי על חוזה.

סיפור מהקהילה

איך זה הרגיש להיכנס לקהילה שאת בכלל לא מכירה?

מרגיש ש... טוב, אולי אתן דוגמה שפשוט תסביר יותר.

יום אחד עדיאל עבר מול הסטודיו ואמר לי שלום, ״נעים מאוד, מי את?״

עדיאל שמידט הוא נגר ברחוב היוצרים (כך נקראת שורת בתי המלאכה שלנו) ואז הוא שואל אותי ״מה זו ערמת הקרשים שהבאת מהמיחזור?״  עניתי לו שזה הולך להיות מתישהו המטבח...

חצי שעה אחרי, הוא חוזר ושואל אותי ״מה את עושה עכשיו? יש לך תוכניות?״

אני כזה, לא.. ממשיכה לסדר את הסטודיו. ״אוקיי, אז בואי נבנה את המטבח״.

בן אדם שלא הכיר אותי, בכלל, לא יודע, חוץ משלום שלום באותו הרגע, עבד איתי איזה חמש שעות על מטבח, בנה איתי מטבח מהמם מחומרים מוחזרים, נתן ממיטב קישוריו וכל מה שצריך, אם זה חיבורים, ברגים, כלי עבודה, הוא פשוט עשה את זה מכל הלב.

זו תמצית הקהילה פה.

כל החומרים שלי לסדנאות, זה שאריות של הנגריות, של המסגריות, של יובל עם התפירה, הכל, יש שפע של חומרים רק מהשכנים המדהימים שלי. ומעבר לזה, ארוחות ביחד, וממש חברות, זה גם וגם.ת.  

הסטודיו של נטעלי יפיפה וגם נעים ממש לשהות פה, מזהירה מראש, מהרגע שמתישבים, קשה לקום וללכת.

״רואה את החיפוי של הקירות? זה בעצם מיכסים של ארגזים, של ארגזי תרופות. פשוט פירקתי את המכסים שלהם וזה הפך להיות פלטות עץ כחיפוי, מהרחוב. והקיר הדקורטיבי זה שאריות חיתוך CNC מהסטודיו של אביב מרגלית שצבעתי עם ספריי צבע וזה פשוט יצא דקורטיבי.  כל הריהוט היה למסירה, הדבר היחיד, היחיד שקניתי, זה שולחן עבודה ואת העצים לארוניות. העצים קניתי מבחור שיש לו עצים ממוחזרים, שהוא מפרק מרפסודות. חברה ממש טובה ומוכשרת שלי, ליהיא, בנתה את הארוניות והכל בזכותה. גם מוצרי חשמל, second hand כזה, למסירה.״

אז איך אנשים יכולים למצוא אותך ולבוא לחוות את כל הטוב הזה?

אנשים מגיעים דרך המלצות אישיות, מפה לאוזן יש המון שחוזרים שוב ושוב, אם זה לסדנה משפחתית או זוגית וזה מרגש.

יש א.נשים שבאים ודרך ההנחיה משחררים את האמונה ש״מושלם זה מה שחשוב״ ונהנים ממש מהתהליך.

הרבה מדברים על זמן האיכות עם המשפחה שנוצר בעקבות הסדנה, זה כל כך מקרב, ממש. מגיעים אלי זוגות כמו הורה וילד, אבל בעיקר קבוצות.

לכמה אנשים מתאימה סדנה כזו?

בין 6 – 15 איש , זה מה שהמקום מכיל.

וזה מתאים לכל גיל?

ועוד איך! זה די מדהים לראות שמתוך אותם חומרים נוצרים דברים קצת שונים בהתאם לנקודת המבט של המשתתפים, יוצאים דברים שונים לגמרי.

״אנשים נרתמים כדי לעזור ולתת יד, והאנרגיה הזאת נותנת לי אנרגיה ליצור.״

נטעלי, רגע לפני סיום, האם תוכלי לשתף אותנו בתובנה לדרך?

לכל אמן או יוצרת שמגיעים לאיזור לחוף הכרמל הייתי הכי ממליצה להצטרף לאיזושהי קהילת אומנים, כי אני מרגישה שזה ממש פתח לי בהרבה מובנים, גם החומרים שאני עובדת איתם היום, אבל בעיקר ההשראה, יש משהו באומנות שאתה מאוד סוליסט, ואני מנסה לעשות כמה שיותר שיתופי פעולה עם אנשים מהרחוב, אני בעד שיתופי פעולה. רואים את זה אפילו דרך השימוש בחומרים, זה מעגלי כזה. מי שמגיעים לסטודיו שלי, יודעים שהם משתמשים בחומרים שהם בעצם שאריות של אומנים אחרים שנמצאים ברחוב איתך ביחד, כאילו יש בזה משהו כל כך ערכי ובשימוש חוזר.

לפני כל סדנה אנחנו עושים טיול ועוברים כזה ברחוב ורואים פה זה כאן, פה זה שם ואני מסבירה להם שתכף הם ישתמשו בזבל שלהם.. 

משפט אחרון לפני סיום?

בואו לסטודיו, יש לך מקום אחר להיות, ליצור, לשתף ולחקור השראה יחד.

נטעלי, את משהו אחר, וגם הסטודיו משהו אחר, ומנסיון מהשטח, כל מי שמגיע אליך חווה חוויה שהיא משהו אחר.

תודה רבה. 

לאינסטגרם של נטעלי נביא וסטודיו ״משהו אחר״