איזור התעשייה המתחדש שלנו מהווה מצע פורה ליצירה ועשייה מרובת שימושים בתחומים ומדיות שונות. אנו שמחים לצאת בסדרת ראיונות אישיים עם האמנים והיוצרות באיזור הבוחרים.ות לחשוב מחדש כדי ליצור מחודש.
הפעם קפצנו למעבדת העיצוב של שגב שפירא.
תעודת זהות
שם העסק: המעבדה לעיצוב
מומחה ב: עיצוב תעשייתי, בנייה וריהוט בשימוש חוזר מחביות, בלוני גז ושאר הפתעות שמוצא במפעלים.
חצי שנה באיזור התעשייה
הי שגב, מה נשמע?
אחלה, ברוך השם.
בוא רגע נעשה הכרות קלה, איך הכל התחיל?
״נולדתי בעפולה, מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד אהבתי לצייר וליצור, להמציא דברים, לפרק ולתקן, לעשות יש מאין. בגיל 26 הבנתי שאני רוצה לעשות משהו מהחיים שלי ונרשמתי ללימודי עיצוב תעשייתי באסכולה - מימד.
שכרתי דירת חדר בנחלת בנימין ויצאתי ל 3 וחצי שנים של לימודים.
בשנה הראשונה לא הבנתי מה רוצים ממני ומה כל הביקורת הזו, בשנה השנייה כבר ראיתי את החשיבות האדירה שבלמידת שפה עיצובית במוסד מקצועי. אבל בשנה השלישית, כשהתחלנו לבנות ב solid (תוכנת תלת מימד) הבנתי שאני לא רוצה לשבת על מחשב ולבנות דגמים.
אז יצאת לעצמאות?
האמת לא כל כך ידעתי מאיפה להתחיל, חיפשתי וניסיתי, והיה גם איזה משברון בדרך, מה שבטוח הוא שהבנתי שבא לי לעשות דברים לא שגרתיים. התעניינתי בעולם הריהוט, התחלתי לעבוד בחברת של פינות ישיבה, זולות, אבל זה לא היה בדיוק מה שרציתי לעשות.
גרתי אז בדירת חדר בנחלת בנימין בתל אביב, מאד אהבתי את הרדי מייד, את הרעיון של שימוש חוזר. יש לך מליון כסאות, אבל ברדי מייד, את לוקחת מעדר והופכת אותו לכיסא והנה יש לך סיפור.
מהו רדי מייד?
שגב מספר שבין כל סגנונות העיצוב שלמד, הוא הכי התחבר לתפיסת הרדי מייד.
רֶדִי מֶייד (באנגלית: Readymade) הוא מונח שהומצא על ידי האמן מרסל דושאן, הכוונה דושאן קרא תיגר על היצירה האמנותית אסתטית בכך ששילב חומרי גלם קיימים יומיומיים ולא אסתטיים כמו משתנה ציבורית (ראו תמונה) שינה את הקונטקסט שלהם במרחב בכך שהפך אותם ליצירה וקרא לכך אמנות.
דושאן היה חלק ממקימי תנועת הדאדא תנועה שבעקבותיה התפתח סגנון הסוריאליזם, כיום נחשב דושאן לאבי אמנות האוונגרד.
לגור בנחלת בנימין זה לגור במעוז המפעלים והשאריות וההזדמנות לבנות דברים לא שגרתיים פשוט הגיעה?
בראש שלי זה היה הכיוון, לקחת כל מיני סוגי רהיטים ולחבר ביניהם, לקחת דברים לא שגרתיים ולחבר בינהם. כשאין אמצעים, אין לך נגריה ומפעל חיתוך, תסתכל סביבך, אם אתה רוצה לעשות את מה שאתה אוהב - תמצא.
הייתי מוצא דברים ברחוב, עמוד מע״צ אדום שבור, אוסף, חותך אותו והופך אותו לספסל.
מצאתי בלוני גז (בצבעים שונים), חביות, מסה של מוצרים בגדלים עצומים שאפשר לשחק איתם. את יודעת איזה מפעל צריך בשביל לייצר ברזל בצורה עגולה?
פתאם לא צריך לעשות את הברזל עגול, אפשר להשתמש בזבל של המפעלים - חביות
ככה התחיל העסק.
״בזבל של מפעלים יש זהב, צריך רק למצוא את זה. זה שיש כזו כמות של חומרי גלם מטורף בעיני, נכון יש חלודה ויש עבודה קשה לנקות, אבל זה כיף למצוא מחט בערימה של שחת והתוצאה - אופוריה!״
מה התגובות? איך אנשים מגיבים לעבודה שלך?
זוכרת שבגן קיבלנו גלילי ניירות טואלט ובנינו איתם מלא דברים? ֿאנשים הם כמו ילדים, כשהם רואים שזו חבית הם מתלהבים, מה זה, ספה מחבית?
בגלל הצבעים וההפתעה, תאמיני לי לפעמים אני מרגיש כאילו אני מוכר צעצועים, לא רהיטים.
אני מקבל המון מחמאות ברוך השם.
זה האהבה שלי. כשאני רואה את התוצרים אני נכנס לאופוריה
נכון, זו עבודה פיזית קשה קשה והכל אבל
אדם חייב לעבוד במה שהוא אוהב.
אני חיפשתי הרבה את הכיוון, מלא מלא עד שמצאתי. אבל עכשיו מצאתי .
כמה זמן אתה עושה את זה כבר?
המעבדה לעיצוב קיימת כבר כמעט תשע שנים, מתוכם 5 שנים בתל אביב
התחלתי בפלורנטין, כי כל הקטע של שימוש חוזר זה קצת היפסטרי :-)
בעיקרון, יש לי בעיה ש 90 אחוז מהאנשים בחברה באותו קו
ערוצי תקשורת, קניות, שמת לב שלרוב תראי מכוניות לבנות על הכביש?
אני חושב ששימוש חוזר יותר מצליח היום כי לאנשים נמאס מאותו דבר, לקנות מסין, איקאה, כל פעם אותו דבר, הם רוצים משהו חדש.
במעבדה לעיצוב אני מפיץ תודעה של שימוש חוזר ושימוש מקומי, לא צריך ללכת לאיקאה כל הזמן
חלק מהעבודה זו הפצת התודעה.
האם יש לדעתך ערך נוסף בזה שזה מקומי?
אני עצמאי, קונה חביות מעצמאים, מוצא חביות, לא תלוי בקורונה או בחות׳ים 🙂
זה מוזיל עלויות שינוע אבל זה מעלה משמעותית את זמן העבודה האישי.
כשרואים את העבודות שלך, ברור שהמצאת סגנון, האם זה משהו שמישהו יכול לעשות בבית?
תלוי במה שיש לך.
תראי, בשביל כורסא צריך ידע: צריך לדעת לחתוך ולרתך ברזל, לעבוד עם עץ, לצבוע, שזה ממש קשה, וכמובן לרפד והכי חשוב, להפוך את זה לשפה עיצובית.
לקחתי משהו חובבני, הפכתי אותו לתעשייתי והבאתי לו עיצוב.
שפה עיצובית היא קריטית, זה לא רק אומנות אלא שבאמת יש חשיבה עיצובית מאחורי כל ריהוט ואת זה למדתי בדרך הקשה בלימודים.
אני ממליץ למי שמעוניין ללמוד עיצוב תעשייתי, לכו עם הלב שלכם, זה נותן המון כלים של דו מימד ותלת מימד.
יום אחד כשאגדל, אני אוהב ללמד ואשמח מאד להעביר את הידע הלאה.
לפני חצי שנה הצטרפת לקהילה שלנו,
איך לך פה?
כשבאתי לאיזור התעשייה בפעמים הראשונות הרגיש לי כאילו המקום דומה לפלורנטין הישנה והאיכותית של פעם.
יש פה אחלה אנשים, קהילה נפלאה
מדברים פה בשפה שמדברת אלי - שימוש חוזר, אותנטית, מקוריות, עממיות. מבחינה חברתית הרגשתי כאילו ברגע שהגעתי לפה הגעתי ל״מוסד״ של אנשים כמוני.
ופה זה המוסד שלי.
מתקדם יפה
אנשים מדהימים באמת.
בתמונה: שיתוף פעולה מיטיב עם רתם שגם המשתלה שלו נמצאת באיזור התעשיה
איך הוא עשה את זה?
אפשר לצפות בסירטון היצירה.
שגב, היה ממש כיף להכיר עוד קצת, משפט סיכום, האם יכול לשתף אותנו באיזה תובנה לדרך?
כל אחד הוא מיוחד ויש מלחמה בערוצי התקשורת ובעולמות אחרים שלא תגיע ולא תגלה את המיוחדות שלך, שלא תמצא את זה.
אבל תכלס, זה הכי חשוב.
כמו שחתול אוהב עכברים וזה הטבע שלו ולכן הגוף שלו בנוי לזה, אדם צריך לעבוד במה שהוא נמשך אליו ולראות שהוא יכול פיזית לעמוד בזה.
תהיה מי שאתה, אין עוד אף אחד כמוך.
כי לכל אחד יש כישרון מופלא ומדהים ופשוט תתחילו. אם יש רצון, ואתה לא מתקדם, לך ללמוד!
אני תמיד הייתי נגד לימודים, מה פתאום שילמדו אותי, אני אומן.
אבל העיצוב התעשייתי שינה את התפיסה שלי ונתן כלים
ללכת על זה.
Be yourself - everybody else is taken (Oscar wild)
שימוש חוזר - קונים זורקים
דוחפים למוח כי זה מניע את הגלגלים
אז רגע תפתחו את הראש לזבל שמסביבכם ותהיו מקוריים
תפסיקו להיות כמו כולם.
לדף האינסטגרם של שגב שפירא
במייל: segevshapira@gmail.com
או בטלפון: 0526264883
Comments